בדיקת רזרבה שחלתית היא הליך רפואי שמעריך את פוטנציאל הפוריות של האישה על ידי מדידת כמות ואיכות הביציות שנותרו. זה חשוב לנשים שמנסות להרות, שכן זה יכול לעזור להן להבין את סיכוייהן להיכנס להריון ולתכנן בהתאם. במאמר זה נדון בשיטות השונות המשמשות לבדיקת רזרבה שחלתית, ביעילותן ובמגבלותיהן.
אחת השיטות הנפוצות ביותר לבדיקת רזרבה שחלתית היא מדידת רמות ההורמון האנטי מולריאני (AMH) בדם. AMH הוא הורמון המיוצר על ידי זקיקי השחלות, ורמותיו יכולות לשקף את מספר הביציות שנותרו בשחלות. מחקרים הראו כי קיים מתאם חזק בין רמות AMH לבין מספר הביציות שנשלפו במהלך טיפול IVF. לכן, בדיקת AMH נחשבת לאינדיקטור אמין של רזרבה שחלתית.
שיטה נוספת לבדיקת רזרבה שחלתית היא ספירת הזקיקים האנטראליים (AFC) באמצעות אולטרסאונד. זקיקים אנטראליים הם שקיות קטנות מלאות נוזלים בשחלות המכילות ביציות לא בשלות. על ידי ספירת מספר הזקיקים האנטראליים הנראים באולטרסאונד, הרופאים יכולים להעריך את מספר הביציות שנותרו לאישה. גם שיטה זו נחשבת לאמינה, אם כי היא יכולה להיות מושפעת מגורמים כמו תזמון המחזור והניסיון של טכנאי האולטרסאונד.
שיטה שלישית לבדיקת רזרבה שחלתית היא מדידת רמות הורמון מגרה זקיקים (FSH) בדם. FSH הוא הורמון המיוצר על ידי בלוטת יותרת המוח הממריץ את הצמיחה של זקיקי השחלות. כאשר הרזרבה השחלתית של האישה נמוכה, בלוטת יותרת המוח מייצרת יותר FSH בניסיון לעורר את השחלות. לכן, רמות FSH גבוהות יכולות להעיד על ירידה ברזרבה השחלתית. עם זאת, שיטה זו פחות אמינה מבדיקת AMH או AFC, שכן רמות FSH יכולות להשתנות לאורך המחזור החודשי ויכולות להיות מושפעות מתרופות מסוימות.
בעוד ששיטות אלו של בדיקת רזרבה שחלתית יעילות בדרך כלל, יש להן מגבלות. לדוגמה, אף אחת מהבדיקות הללו לא יכולה לחזות בוודאות אם אישה תוכל להרות באופן טבעי או עם טכנולוגיות רבייה מסייעות (ART) כגון IVF. בנוסף, בדיקת רזרבה שחלתית אינה יכולה לחזות את איכות הביציות הנותרות, מה שיכול גם להשפיע על סיכויי האישה להיכנס להריון.
נשים בתחילת שנות ה-20 לחייהן או כאלו שאין להן בעיות פוריות ידועות לא יצטרכו לעבור בדיקת רזרבה שחלתית. מצד שני, נשים מבוגרות יותר, בעלות היסטוריה של אי פוריות או שעברו טיפול כימותרפי או הקרנות עשויות להפיק תועלת מבדיקת רזרבה שחלתית.
כמו כן, חשוב לציין כי אין להשתמש בבדיקת רזרבה שחלתית ככלי אבחון עצמאי. גורמים אחרים כמו ספירת זרע, תפקוד החצוצרה ובריאות הרחם יכולים גם הם להשפיע על פוריות האישה. לכן, יש צורך בהערכה מקיפה של שני בני הזוג כדי לקבוע את מהלך הטיפול הטוב ביותר.